פאבלות בריו דה ז'נרו

בשנים האחרונות התפתחה תיירות העוני בערי השנטי בעולם כולו, וכך לצד אין ספור האטרקציות התיירותיות בריו דה ז'נרו, נולדה לה בתחילת המילניום אטרקציה חדשה - הפאבלות - שכונות העוני המפורסמות של ריו ושל ברזיל. בשונה מרוב ערי השנטי בעולם, הפאבלות בריו נמצאות בתוך העיר, בצמוד לשכונות המעמד הבינוני והגבוה ובאזורים התיירותיים, כך שקשה מאוד להתעלם מהם גם אם תנסו מאוד.

מניסיון, ישנם הרבה מטיילים המתלבטים אם לצאת לסיור פאבלות ולהיחשף לעוני ולמה שבעיננו, כמי שמגיעים ממדינת שפע, נחשב לאומללות מסוימת. בהקשר הזה שווה להזכיר סקר מצוטט מאוד של מכון Data Popular ושל Cufa, שראיין תושבים בעשרות פאבלות ברחבי ברזיל ומצא ש 94% מהם הגדירו את עצמם מאושרים, ושכשני שליש לא יעזבו את הפאבלה גם אם ההכנסה שלהם תוכפל. הסקר הזה כבר בן עשור, אבל את התחושה שמאחוריו עדיין שומעים בכל מפתן דלת. האמת היא שאין לנו תשובה ואנחנו לא מתכוונים לשכנע אף אחד לבקר או לא באחת מהפאבלות של ריו. אולם, לדעתי, מכיוון שבפאבלות חי מספר לא מבוטל מתושבי העיר, טיול בריו דה ז'נירו לא יהיה טיול ממצה בלי לחוות גם את החלק הזה של העיר.

איך הכל התחיל ? הפאבלה הראשונה בריו

לאחר ביטול העבדות בברזיל בשנת 1888, בחוק הזהב (Lei Áurea) שעליו חתמה הנסיכה איזבל (ברזיל הייתה המדינה האחרונה ביבשות אמריקה שביטלה את העבדות, ובדרך לשם היא כבר חוקקה חוקים חלקיים ב 1850, ב 1871 וב 1885), הגיעו לעיר המונים של משוחררים. היו אלו אנשים שאת כל חייהם עד אז העבירו בעבודה קשה בחוות הקפה שהיו פזורות ברחבי מדינת ריו דה ז'נירו. המון זה הגיע לעיר ללא יכולת ממשית לעבוד בעבודה שאינה עבודת כפיים בגלל שהיה נטול השכלה ובגלל האפליה הכבדה שלמרבה הצער קיימת גם כיום. חלקם הגדול של העבדים המשוחררים התרכז במרכז העיר בסביבות Central do Brasil, תחנת הרכבת המרכזית שעדיין הייתה בתהליך בנייה, ועבדו שם. רובם הגדול של אנשים אלו גר במבנים גדולים בהם כל משפחה גרה בחדר ובהם השירותים והמטבח היו משותפים. מכיוון שבשנים ההם איזור מרכז העיר נחשב לאיזור היקר של העיר, החליט ראש העיר ב 1893 לבטל את האפשרות לסוג זה של מגורים, מה שגרם לאלפי אנשים לאבד את ביתם בין לילה. אנשים אלו השתכנו באופן עצמאי בהר שנמצא מאחורי תחנת הרכבת (Morro da Providencia) והקימו את הפאבלה הראשונה בריו וברזיל כולה.

אחד הבתים הראשונים ב Morro da Providencia. Foto: Renascença.

מה זה פאבלה ?

ב 1897 חזרו כ 20 אלף חיילים לריו דה ז'נרו ממלחמה שהתחוללה בצפון המדינה. מכיוון שאנשים אלו לא קיבלו את שכרם גם הם הגיעו למרכז העיר למשרדי המלחמה של ברזיל (הממוקמים עד היום ליד תחנת הרכבת). חיילים אלו פלשו לחווה ויותר מאוחר פונו ממנה. משם עלו גם הם ל Morro da Providencia והתנחלו בו.

בזמן שהותם במלחמה, התגוררו חיילים אלו בין היתר בהר שנקרא הר הפאבלה, על שם צמח שגדל בצפון ברזיל. כך זכה מקום המגורים החדש שלהם לאותו השם בדיוק ומשם עבר השם לכל ההתנחלויות הלא חוקיות בריו ובברזיל.

הפאבלות התרבו במקביל לצמיחת העיר ויצירת פרויקטים רבים שגרמו למהגרי עבודה להגיע לעיר. פועלים אלו היו צריכים להתגורר קרוב לעבודה והחלו לבנות את בתיהם על הגבעות סביב האזורים שבהם היו להם יותר הצעות עבודה זמינות.

כמה יש היום ? מפקד האוכלוסין הברזילאי של 2022 היה הראשון שמיפה את השכונות האלה כמו שצריך, וגם שינה להן את השם הרשמי: favelas e comunidades urbanas, פאבלות וקהילות עירוניות. הוא ספר 12,348 כאלה ברחבי המדינה, בית ליותר מ 16.3 מיליון איש, כ 8.1% מכלל אוכלוסיית ברזיל, פרוסים על פני 656 עיריות. בריו דה ז'נרו יש מאות מהן, אחד המספרים הגבוהים בברזיל, והדיווחים על נתוני המפקד העמידו את שיעור הקריוקה שגרים באחת מהן על קרוב לשליש מהעיר. רוסיניה, שבה נערך הביקור שלנו, יצאה מאותו מפקד כפאבלה המאוכלסת ביותר בכל המדינה, עם קצת יותר מ 72,000 תושבים.

סוחרי סמים בפאבלות - תמיד זה היה ככה ?

האלימות בפאבלות והסחר בסמים החלו רק בסוף שנות השבעים, בזמן הדיקטטורה ששלטה בברזיל באותה התקופה. הדיקטטורה ראתה את העניים המובטלים כמעמד מסוכן שלא תורם לשלטון במאומה. עד אז שלטו בפאבלה בעיקר אנשים שעסקו בהימורים לא חוקיים (בברזיל נפוץ עד היום משחק הימורים שנקרא משחק החיה Jogo do bicho וגם היום מי שעוסקים בו נחשבים לאנשים מקושרים מאוד). באותה התקופה הפשע גאה בברזיל והמשטרה, בגלל אוזלת ידה ומניעים אחרים, התעסקה בעיקר בנושאים פוליטיים כנגד מתנגדי משטר.

התקופה הייתה שיא הסחר בסמים בקולומביה והממשל האמריקאי החל לאמן את המשטרה הימית שלה, משמר החופים האמריקאי, לסגירת האיים הקריביים כשער לכניסת סמים. עם סגירת התוואי הקריבי ומסלול מקסיקו, מצאו סוחרי הסמים מסלול להפצת הסם ברחבי ברזיל. הם מצאו ממשלה חלשה ולא מאורגנת, מדינה מושחתת, הרבה סבל ואזור שהממשלה לא נכנסה אליו - הפאבלות.

היום את המפה מציירות שלוש פקציות של סחר בסמים, ה Comando Vermelho, ה Terceiro Comando Puro וה Amigos dos Amigos, ולצידן כוח רביעי מוזר מכולם: המיליציות, המורכבות משוטרים לשעבר ובהווה שעברו לצד השני ומתפרנסות מגביית דמי חסות מתושבים ומעסקים. חוקרים מקבוצת GENI באוניברסיטה הפדרלית פלומיננסה ממפים את זה יחד עם מכון Fogo Cruzado מאז 2018. הקריאה האחרונה שלהם מראה שהמיליציות עדיין מחזיקות בשטח הגדול ביותר ברבתי ריו, בעוד שה Comando Vermelho עקף אותן במספר התושבים, וכשליש מתושבי האזור המטרופוליני חיים איפשהו תחת שליטה או השפעה של קבוצה חמושה. המאזנים האלה זזים משנה לשנה. מה שלא השתנה זו הנקודה שמתחת: הפשע בפאבלה הוא דבר חדש יחסית, והוא נכפה על הקהילות האלה ולא נולד בתוכן.

מה עושה המדינה

רק בשנות התשעים, כשהפאבלות כבר התגבשו ואוכלוסייתן כבר היו עצומות, החלה הממשלה העירונית לחפש דרכים לעיור הפאבלות, במקום פשוט להרוס אותן. במהלך תקופה זו, תוכניות כמו Favela Bairro (שכונה-פאבלה) החלו להביא תשתית לאזורים אלה, כמו מים זורמים, תברואה בסיסית, איסוף אשפה, תאורה ציבורית וכו'.

בשנת 2008, לפני המונדיאל והאולימפיאדה שהתרחשו בעיר, החלה מזכירות הביטחון הציבורי במדינת ריו דה ז'ניירו ליישם את פרויקט יחידת משטרת הפסיפיקציה (UPP), המורכב מפריסת יחידות משטרה קהילתיות בפאבלות הנשלטות על ידי סחר בסמים, ובחידוש השליטה בשטח עבור המדינה. הפרויקט עבד מצויין עד לאחר המשחקים האולימפיים. מיד אחרי המשחקים הופסק רוב המימון וקרטלי הסמים שבו והשתלטו על רוב הפאבלות בחזרה. שוטרים בפעילות בפאבלה.

איך זה לחיות בפאבלה

עד כאן הנתונים היבשים. אבל איך זה באמת לגור בפאבלה ומי הם הפנים והשמות ברחובותיה הצרים ? אם אתם נמצאים בריו כרגע או מתכוננים להגיע שימו לב לאנשי השירותים בקופקבנה ואיפנמה. מנקי הרחובות, המוכרים בחנויות, עוזרות הבית, השוערים בבניינים, פועלי הבניין, המוכרים בחוף הים. רובם המכריע גר בפאבלות הסמוכות. בסוף כל יום עבודה הם חוזרים הביתה לפאבלה. אלו הם אנשים פשוטים בעלי שמחת חיים נדירה שנולדו לתוך מציאות לא פשוטה כלל, של עוני ושל חיים באזורי פשע. בשנים האחרונות חלק גדול מהם הפכו לנוצרים אוונגליסטים בגלל חדירת הכנסייה לואקום שנוצר בעקבות נטישת המדינה.

בפאבלה רוסיניה (Rocinha), שנמצאת דרומית לאיפנמה, בה נערך סיור הפאבלות שלנו (במסגרת סיור היום שלנו בריו) תוכלו למצוא קהילה גאה במורשת שלה.

הרחובות הסואנים והאנרגטיים מעניקים למקום זהות משלו, והאווירה המסיבתית הבלתי פוסקת נותנת אופי למה שהיא כבר פאבלה יוצאת דופן. עכשיו בואו נדבר איתכם ישר על ביטחון, כי מגיעה לכם תשובה כנה ולא מצגת מכירות. חלקים מרוסיניה נמצאים תחת שליטה של קבוצות חמושות, ואף מדריך, כולל אנחנו, לא יכול להבטיח לכם ששום דבר לעולם לא יקרה. מה שכן אפשר לספר לכם זה איך זה עובד בפועל. פשיעה קטנה נגד אנשים בתוך הקהילה היא נדירה, כי הקהילה לא מקבלת את זה וכי התושבים מכירים אחד את השני. הסיכון שכן קיים הוא אחר: מבצעים משטרתיים ועימותים בין קבוצות, שמתלקחים בלי התראה וזו הסיבה שאנחנו בודקים את המצב כל בוקר מחדש לפני שאנחנו מכניסים מישהו פנימה.

אז הכללים פשוטים, והם בדיוק אותם כללים שאנחנו עצמנו הולכים לפיהם. תיכנסו עם מדריך שהוא מהקהילה או עובד איתה כל יום, לא עם מישהו שקרא עליה. תלכו ברגל בקבוצה קטנה, לא בג'יפ עם מצלמה מכוונת מהחלון. תשאלו לפני שאתם מצלמים מישהו, ותקבלו גם תשובה שלילית. אל תסתובבו שם לבד, אל תחפשו את האזורים שהמדריך מרחיק אתכם מהם, ואל תיכנסו בלילה. אם תלכו לפי זה, רוב המבקרים יוצאים ומתארים את הבוקר הזה כאחת החוויות הכי חמות והכי רגילות בטיול שלהם: ילדים בדרך לבית הספר, כיסא של ספר על המדרכה, סבתא של מישהו שמוכרת קפה. זו הגרסה הכנה, והיא סיבה טובה יותר לבוא מאשר הבטחה שאף אחד לא יכול לעמוד בה.

תושבי רוסיניה סובלים מתנאי מחיה קשים, רבים חיים ללא השירותים הבסיסיים ביותר אך למרות זאת, הקהילה עדיין גאה בשמירה על הפאבלה שלהם נקייה ככל האפשר. בנקים, סופרמרקטים, מכוני כושר ובתי מרקחת הופכים את רוסיניה לעיר בתוך עיר בה כולם משרתים מטרה. הסטריאוטיפים מזיקים לקהילה זו הממשיכה לסבול ומערערים קשות את העבודה הקשה והתמדה של אלפים שגרים בה. רבים שואפים לשפר את חייהם ומגיע להם לדעת שלא כולם תופסים אותם באור שלילי.

ריו טריפ היא סוכנות טיולים ישראלית בריו דה ז'ניירו, עם יותר מ 23 שנה בתיירות, בהדרכת מטיילים בריו. אנחנו מוציאים טיולים יומיים בעיר ובאיזור וכן מארגנים טיולים לקבוצות פרטיות על פי דרישת הלקוח. סיור הפאבלה יוצא עם מדריכים מקומיים ורק כשהקהילה רגועה, אז כתבו לנו בוואטסאפ למספר 55 21 98689-5321+ לתאריכים עדכניים ולמחיר.